תגובות
אפתח עם תגובה שעשתה לי "עור ברווז" דמעות בעיניים והתרגשות גדולה מאד
התגובה נכתבה על ידי יעל רשף - מנהלת מעון שיקומי בנתניה בשם "בית גיא"
הי גילי, יעל ונבו
קיבלתי את הדיסק שהפקתם והנחתי אותו על שולחני. כלתי ביקשה שאהיה עם נכדתי בת השנה וארבעה חודש בשעה שהלכה לשיחה עם מורתה של נכדתי הבכורה העולה לכיתה א'. "העברת המקל במרוץ שליחים" זה גרר בעקבותיו התפרצות זעם וכעס של הקטנה שהתבטא בבכי חזק. ניסיתי להציע מספר רעיונות על מנת להסיט את האש לכיוון בונה יותר אך היא החליטה לממש את זכותה הלגיטימית לבכות ולהשאר בייסוריה העזים. בחירתה התקבלה בכבוד ובהבנה שמותר לה. בעודה שוכבת על השטיח ומתייפחת הוצאתי את הדיסק והשמעתי אותו בווליום שקט (מעט מעל עוצמת הבכי) ולפתע....דממה. הפעוטה הרכה בחרה במקרה זה ללכת שבי אחרי הצלילים הרכים, השקטים, הברורים והמרגיעים. מדי פעם עוד ניזכרה "שננטשה" אך מה שהפך את יגונה לרוגע היה קולו של נבו בחלק מהשירים.
יובל הקטנה שכבה כנועה, מקשיבה לכל 25 השירים שבדיסק ומתמסרת אליהם אחד אחד. איך יודעים שילד מקשיב? במעבר משיר לשיר יש דממה ובכל פעם שהגירוי השמיעתי פסק יובל הרימה ראש כאילו שאלה: "למה השיר פסק, אני רוצה עוד". כאשר שמעה את נבו הסתכלה עלי כאילו רצתה לומר: "הנה קול של אחד שהוא לא מעולם המבוגרים, קול המדבר אלי מוכר".
עבור ילד הגדל בדור "העכשיו", "מיד", "הכל", "מהר", "לעשות גם וגם וגם וגם" זו הייתה חוויה בלתי רגילה. לפתע, רק ערוץ אחד מקבל מענה - במקרה זה, הערוץ השמיעתי. כמו גלגלי שיניים הקשורים זה בזה ומניעים האחד את השני. מספיק (די והותר) ערוץ אחד כדי לחולל שינוי רב מערכתי אצל כל אחד מאיתנו, מבחינה רגשית חושית ופיסית וכל אחד חווה אחרת על פי אישיותו ואולי באופן מחודד יותר, במינון שבן תמותה מסוגל לעמוד בו.
חוויה דומה עברה נכדתי המתקרבת לגיל שלוש בסיטואציה שונה אך בהיותי מכירה את רגישותה לשינויים, רגע לפני משבר השמעתי את הדיסק. בעודה מכינה "מרק", "עוגה" "ופתיתים" "במטבחון" הרגשתי שהמוסיקה שהתנגנה ברקע חילחלה והשרתה רוגע, ואיפשרה לה להנות ממה שעושה בשלווה ובטחון. היא "וויתרה" על המשבר עוד לפני שנכנסה אליו.
ייתכן שאלה השערות שלי וניתוח מצב סובייקטיבי. נדמה לי שאין דיסקים כאלה כל כך ממוקדי מטרה, חפים מכל אשמת זיוף ושוחד. המוסיקה בדיסק מאפשרת למאזין להקשיב, לפתח דמיון ולחוש מה שמתאים לו בכל רגע נתון . כל הכבוד, עבודה גדולה וחשובה!
שנה טובה
יעל רשף
(3.9.2010)
(מתוך מכתבים שנכתבו לאימי )
שמעתי את 10 השירים הראשונים , התרגשתי ואהבתי .
אהבתי ואני אוהבת את הקול של יעלי, את ההגשה הישירה שיש בה מתיקות.
אהבתי את הגיוון האפשרי . בונבוניירה מתוקה רבת טעמים.
גם בין 10 השירים הראשונים יש שירים שלא הכרתי.
מפעל חשוב ונהדר.
כל הכבוד.
אני אמשיך להאזין לשאר השירים ואכתוב שוב.
מיסרי את התרגשותי ליעלי
שכל העולם עוד מחכה לה. היא נהדרת. גאווה לאמא ואבא.
להת
הי גילי!
הקשבתי לשירים, מה אגיד לך תענוג לאוזן וללב.
ויעל, איזה קול צלול ונעים נכנס ללב ומביא זכרונות מימים רחוקים וטובים.
יוצא מן הכלל,יש לכם במה להתגאות.
להשתמע
נורית (נורית אפשטיין - 1.8.2010)
הוסף תגובה